אני מאמינה
אופנה מכילה בתוכה את רוח הזמן של הדור, ולכן אפשר להשתמש בהבנת השינוי בה כאינדיקטור לשינוי חברתי. זוכה פרס הנובל לספרות אנאטול פראנס אמר לפני שנים רבות: "אילו הייתי מתעורר יום אחד ומוצא את עצמי בסביבה זרה ובתקופה אחרת, הייתי מחפש עיתון אופנה ומנסה לברר באמצעותו לאיזו חברה נקלעתי. המידע שהייתי מקבל באמצעותו היה מהימן, שימושי, ועוזר לי לדעת באיזו חברה אני נמצא, יותר מכל מידע אחר שהייתי רוכש באמצעות קריאת כתביהם של סופרים, פילוסופים, נביאים או אנשי מדע בני אותה חברה".
כמורה ומרצה למקצועות האופנה העוסקת בהוראת מקצועות האופנה למעצבים צעירים – תיכוניסטים ב"רעות לאמנויות" ועד לא מכבר לסטודנטים במרכז האקדמי לעיצוב ויצו חיפה – אני רואה חשיבות רבה בהנגשת התחום לצעירים סקרנים ומוכשרים.
הדור החדש של חוקרי האופנה מגיע מתחומי דעת של סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, היסטוריה, אמנות ועיצוב. ברוב המחקרים נבדקת הזיקה ההדדית בין תרבות ללבוש: כיצד ערכים (יופי, מוסר, פונקציונליות ונוחות), נורמות (נימוסים והליכות, טקסים), והשקפות (פוליטיות, אידיאולוגיות ודתיות) משפיעים על לבוש, ולהיפך: איך הלבוש נותן לאלה ביטוי, או משנה אותם.
על רקע מחסור במחקרים בעברית בתחום הלבוש והאופנה, יש נחיצות בעידוד מעצבים וחוקרים ישראלים להתבונן פנימה בישראל המתלבשת, ולהגיע לתובנות נוספות הנוגעות למאפייני החברה הישראלית על רבדיה, זרמיה ומגזריה.