למה (אפשר) בפיז'מה?

ב"ארץ נהדרת" ששודרה השבוע, הוצג קטע המתייחס באירוניה לתחזית מזג האוויר, כי את מי זה מעניין בימי הסגר? המעילים אופסנו בארון, נעלי הבית והטריינינג מתהלכים שעות נוספות, והפיז'מה לא ממהרת לשום מקום.

המורים ב"זום", אולי נוהגים כדני קושמרו ואיילה חסון, ודואגים לdress to impress בחלק העליון; חלק מהמורות אפילו מתאפרות ומסתרקות מול הפרצוף המפוהק של התלמידים בבית, אבל מה קורה ברוב הבתים? הגרדרובה השתנתה ללא הכר.

הפיז'מה הוצגה לראשונה באנגליה, כפריט לבוש למנוחה במאה ה-17, יצאה מהאופנה, וחזרה עם האנגלים ששבו הביתה מקולוניית-הודו, בערך ב 1870. הפיז'מה ההודית היתה מורכבת ממכנסי כותנה רכים ונעימים וחלק עליון נוקשה יותר. בתחילת המאה העשרים, הנשים במערב השתמשו בפיז'מה כפריט לשינה, אך בשנות העשרים המאוחרות עד למחצית שנות השלושים – הפכה הפיז'מה את פניה והיתה לפריט אופנתי, הנלבש כבגד בית לערב חגיגי של המארחת. בארץ ישראל העירונית הנשים לא פגרו ביחסן ללבוש, וכך כתבו יחד אלתרמן ושלונסקי ב 1936:

"...העיר מתגלגלת, זורמת הימה, בגדי רחצה, מגבות ופיז'מה, השמש מכה על הראש עד טמטום, בחור בפיז'מה – אישה בלי כלום..."

בכתבה מאוירת מיולי 1932 בכתב העת כל נוע, מדור האישה, מסבירה יונה צליוק את הסיבות להולדתה של הפיג'מה, לצד בגד הים, כפריט לבוש העונה על מאוויים רבים ועל צרכים נוספים מאלו של בגד הים:

"...ים, שמש וחולות, רחצה ומשחקים ממשחקים שונים. אין ספק שחיי תנועה אלו, מצריכים תלבושת מיוחדת. בגד הרחצה הרגיל אמנם מתאים לתפקידים אלה, אך מחוסר דבר מה נשי במיוחד, מחוסר האפשרות להתחדשות והמצאה, אינו מספק את דמיונה של האישה. הילכך נוצרה בשנים האחרונות תלבושת ים חדשה, הפיז'אמה, ההולכת ונהפכת מתלבושת של יחידות סגולה, לתלבושת- ים רגילה וכללית. ואולם צעד קטן ובלתי זהיר עלול להפוך את התלבושת היפה והנוחה הזו לקריקטורה, כי על כן נחוצה זהירות ובקורת רבה בהכנתה.

הפיז'אמה היא קודם כל תלבושת שמושית, ונוסדה למטרה ידועה, ולכן צריכה היא להיות פשוטה ונוחה: עשויה היא משני חלקים; חולצה קצרה ומכנסיים רחבות בצורת פעמון מחוברות לחולצה באמצעות חגורה, כפתורים וכו'. חנה העיקרי היא בבחירת הבד והצבע. אריגים בעלי ציורים גדולים גיאומטריים, משבצות, עיגולים ופסים, או שני מיני אריגים בהתאמה של קונטראסטים, כמו: אדום וכחול, צהוב ושחור, וכו' בהוספת חגורות, פסים צבעוניים, כיסים עגולים או מרובעים, כפתורים וכו'. צירפת כל אלה יחד – והרי לך פיז'אמה שימושית ויפה, נעימה לעין הלובשת והמסתכל כאחד. "

באחד מצילומי האופנה הידועים של שנות העשרים, נראית דוגמנית בפיז'מה מהודרת של המעצב הצרפתי אדוארד מולינה (Edward Molyneux). הפיז'מה עשויה משי לבן כבד, ומעליו חלוק כהה ממשי מודפס בסגנון אר דקו. הדוגמנית משעינה אחת מרגליה על שרפרף, כשבידה פומית עישון, וידה השנייה על המותניים. כשהוצג לציבור בד הראיון (rion), שהוא תחליף סינתטי אלטרנטיבי למשי, נפתחו אפשרויות רכישת פיז'מות במראה יוקרתי גם לאלו שידן לא השיגה לרכוש פיז'מה עשויה משי טבעי.

בכתוביות המלוות את הפיז'מה של מולינה , היא מוגדרת כבגד שנלבש לערב ולחוף הים כאחד, ממש כפי שמציעה יונה צליוק בכל נוע. גם באירופה ובארה"ב היה נהוג ללבוש פריט לבוש זה כבגד לילה, וגם כבגד ארוך, מעין וואריאציה לגלימת- התה של אחה"צ בסגנון הלבוש של "התקופה היפה" (La Bell Époque). בליווי צעיף משי רקום וגדול, נחשב לבוש זה ללבוש העשיר והיוקרתי ביותר, שמקום הולדתו בפאריס.

עוצמתה של הפיז'מה כפריט לבוש בתקופה זו, של סוף שנות העשרים לעבר שנות השלושים, ברורה על רקע שינויים היסטוריים חברתיים ותרבותיים שחלו בשנים שקדמו לכך, עידן מלה"ע הראשונה. המחסור החמור בגברים צעירים בגלל המלחמה, שאת מקום עבודתם תפסו נשים צעירות, העלה את ערכן ומעמדן. הן הפכו כוח קנייה חשוב, וקבעו סגנונות חיים שעדיין לא נראו בהיסטוריה מבחינת חופש ושוויון בין המינים. אחד הביטויים החיצוניים לכך, הוא מראה נערי לנשים צעירות, שכלל קיצור תסרוקות, בגדים במראה יוניסקס, והעדפת אידיאל נשי הנראה נערי למדי – גוף דק , נטול קימורים נשיים אופייניים.

בהתבוננות לאחור לעבר ששת אלפי שנות ההיסטוריה של הלבוש, לא היה הבדל משמעותי בין בגדי הגבר לאלו של הנשים. הכלל (ולא היוצא מן הכלל, כפי שכיום מקובל לחשוב), הם בגדים משותפים לשני המינים ברוב התרבויות העתיקות וכן בימי הביניים ועד למאה החמש עשרה. מתחילת המאה התשע עשרה ניכר שוני רב בבגדי הגברים לעומת בגדי הנשים בהרכבם, בגזרתם, בסוגי הבדים ובשיטות הביצוע. עם תחילת המאבק על שוויון זכויות, החלו נשים לגלות עניין בלבישת מכנסיים, כפריט מייצג ומאפיין את המין הגברי בביגוד. הפיז'מה זימנה הזדמנות פז לאימוץ פריט לבוש גברי, המעוצב ומיוצר באופן מעט שונה – מבדי רכים יותר, צבעוניים ובחיבורי בדים נוספים ועשירים יותר.

גורם השפעה נוסף שחזק את מעמדה של הפיז'אמה היו בגדי המופעים של הבלט הרוסי, בכוריאוגראפיה של דיאגילב ובעיצוב האומנותי של לאון בקסט, שהביאו למערב את הקווים, הצורות הצבעים והאווירה הכללית של קסם המזרח. בבלט Scheherazade נראו רקדנים ורקדניות במכנסי הרמון וטוניקות מאווררות בצבעים ובשילובים עזים שלא נראו במערב. המראה הצבעוני והמשוחרר השפיע רבות על האופנה בפאריס, שם התקבל הבלט הרוסי בהתלהבות עצומה. אחד הגילויים הבולטים נכר בפתיחות ללבוש את הפיז'מה כבגד לכל עת, גם לחוף הים אולם בעיקר– כבגד ערב.